Le texte Le vocabulaire Les révisions
Psa'him
Daf 14b
''בַּחֲלַל חֶרֶב''. חֶרֶב הֲרֵי הוּא כֶּחָלָל. וְהָוְיָא לַיהּ אַב הַטּוּמְאָה, וְקָסָבַר שְׁלִישִׁי מוּתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ רִאשׁוֹן.
Traduction
''And whoever touches one who is slain with a sword in the open field, or one who dies on his own, or a bone of a man, or a grave, shall be unclean seven days'' (Numbers 19:16). The Sages derived from the phrase: One who is slain with a sword, that the legal status of a metal sword in terms of its degree of impurity is like that of one who is slain. Any metal vessel that becomes impure through contact with a corpse assumes the impurity status of a corpse, the ultimate primary source of ritual impurity. The same is true with regard to a metal vessel that came into contact with a person or vessel that became impure with impurity imparted by a corpse. In that case the metal vessel assumes the impurity status of that person or vessel, and therefore, this metal lamp is a primary source of impurity. And yet Rabbi Akiva maintains that it is permitted to render this oil, which is impure with third-degree impurity, impure with first-degree impurity through contact with the metal lamp.
Rachi non traduit
בחלל חרב. הקיש חרב לחלל מתכת שנגע במת הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו ושנגע בטמא מת הרי הוא אב הטומאה כמוהו גזירת הכתוב הוא במתכת אצל טומאת מת ולא אצל שאר טומאות:
וה''ל. נר אב הטומאה וכשנותן שמן שלישי לתוכו נעשה ראשון:
וּמַאי דּוּחְקֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה לְאוֹקְמֵיהּ בְּנֵר שֶׁל מַתֶּכֶת, נוֹקְמֵיהּ בְּנֵר שֶׁל חֶרֶס,
Traduction
The Gemara asks: And what impelled Rav Yehuda to establish the mishna as referring specifically to the case of a metal lamp? Let him establish it as referring specifically to the case of an earthenware lamp.
Rachi non traduit
נוקמה בנר של חרס. דאינו אלא ראשון כנוגע בטמא מת ואשמעינן ר''ע דשלישי מותר לעשותו שני ודקשי' לך מאי הוסיף אדר' חנינא הוסיף טובא דאילו התם גבי בשר קדשים כי שריף שלישי בהדי ראשון ועשהו שני טמא היה מתחלה לטמא אחרים שהשלישי עושה רביעי בקודש ועכשיו כשהוא שני הוי טמא כלומר לא נשתנה שמו לקלקול יותר מבראשונה ואלו גבי עדותו של ר''ע גבי תרומה קאי דאילו שמן קודש אינו אלא של מנחות ונאכל הוא ואינו ראוי להדליק נר ואם נטמא קודם שנתנו במנחה משקדש בכלי אין לו היתר לכהנים ונשרף בקודש בבית הדשן כשאר פסולי קדשי קדשים אבל שמן תרומה שנטמא כהנים מדליקין בו דכתיב נתתי לך את משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה ואמר רחמנא שלך תהא להסיק' תחת תבשילך ביבמות בפ' הערל (יבמות דף עד.) ושמן שלישי של תרומה אינו טמא לטמא אחרים אלא פסול דאין שלישי עושה רביעי בתרומה וכי הדר עביד ליה שני ה''ל טמא:
וּמַאי ''הוֹסִיף'' — דְּאִילּוּ הָתָם טָמֵא וְטָמֵא, וְאִילּוּ הָכָא פָּסוּל וְטָמֵא!
Traduction
And if so, what does Rabbi Akiva’s statement add? The Gemara answers: Whereas there, in Rabbi Ḥanina’s testimony, he is referring to a case where one piece of ritually impure meat came into contact with another piece of impure meat, here, in Rabbi Akiva’s testimony, he is referring to a case where oil that is disqualified came into contact with a lamp with first-degree impurity status, rendering the oil impure. Oil with second-degree ritual impurity status disqualifies teruma, as teruma with third-degree ritual impurity status does not transmit ritual impurity to other teruma. In that case, the novelty in Rabbi Akiva’s statement is that a disqualified item is burned together with an impure item even though it is thereby rendered impure.
Tossefoth non traduit
ואילו הכא פסול וטמא. אע''ג דשלישי של תרומה מטמא הקודש כמו שלישי דקודש דתנן במסכת טהרות (פ''ב משנה ז) שלישי שבכולן מטמא משקה קודש ופוסל אוכלי קודש ואתרומה קאי מ''מ אור''י דמגע טבול יום לא חשיב כשלישי דאפילו בקודש גופיה לא מטמא דבמעילה בפ' חטאת העוף (מעילה דף ח.) תנן חטאת העוף מועלין בה משהוקדשה נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום ודייק בגמרא לאיפסולי אין לטמויי לא והכי סבר רבי עקיבא לקמן (פסחים דף יט.) בהסולת והקטורת והלבונה וכו' מיהו תימה דשלישי דטבול יום יעשה רביעי מק''ו ממחוסר כפורים כדמסיק רבי יוסי שלישי דעלמא ונימא מה מחוסר כפורים שמותר בתרומה פסול בקודש שלישי דטבול יום שפסול בתרומה אינו דין שיעשה רביעי בקודש ואם יש שום מיעוט בשלישי דטבול יום א''כ כי עביד לקמן ק''ו נימא שלישי דטבול יום יוכיח ובירושלמי במסכת חגיגה פריך לה:
אָמַר רָבָא, מַתְנִיתִין קְשִׁיתֵיהּ: מַאי אִירְיָא דְּתָנֵי נֵר שֶׁנִּטְמָא בִּטְמֵא מֵת? נִיתְנֵי שֶׁנִּטְמָא בְּשֶׁרֶץ!
Traduction
Rava said: The mishna was difficult for Rav Yehuda: Why did the tanna specifically teach the case of a lamp that became ritually impure with first-degree impurity through contact with one who became ritually impure with impurity imparted by a corpse? Let it teach that the lamp became impure by contact with a creeping animal, which is a much more common primary source of impurity.
Rachi non traduit
מתני' קשיתיה. לרב יהודה מאי איריא דתני טמא מת אי בנר של חרס קאי ובראשון עסקינן למה לי דנקט שקיבל טומאה זו מאב הטומא' של מת ליתני שנטמ' סתם ואנן קי''ל דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ומה לי אב הטומאה דמת מה לי אב הטומאה דשרץ אלא מדנקט מת ש''מ בנר של מתכת עסקינן דיש חילוק בו בין נגיעת אב הטומאה דמת לאב הטומאה דעלמא ואשמעינן דבנר שהוא עצמו אב הטומאה קאמר:
אֶלָּא: אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁחֲלוּקָה טוּמְאָתוֹ בֵּין טוּמְאַת מֵת לְשֶׁרֶץ — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַתֶּכֶת.
Traduction
Rather, what is the substance with regard to which there is a distinction between its impurity when exposed to impurity imparted by a corpse and its impurity when exposed to impurity imparted by a creeping animal? You must say that the substance is metal. A metal vessel that comes into contact with a creeping animal assumes first-degree ritual impurity status, whereas if it comes into contact with a person or a vessel that came into contact with a corpse, it becomes a primary source of impurity.
אָמַר רָבָא, שְׁמַע מִינַּהּ קָסָבַר רַבִּי עֲקִיבָא: טוּמְאַת מַשְׁקִין לְטַמֵּא אֲחֵרִים דְּאוֹרָיְיתָא. דְּאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ דְּרַבָּנַן, מִכְּדִי הַאי נֵר מַאי קָא מַהְנְיָא לְהַאי שֶׁמֶן, אִי לְאִיפְּסוֹלֵי גּוּפֵיהּ — הָא פְּסִיל וְקָאֵי.
Traduction
Rava said: Learn from this statement that Rabbi Akiva holds: The ritual impurity of liquids with regard to transmitting impurity to other objects is by Torah law, contrary to those tanna’im who hold that liquids transmit impurity only by rabbinic decree. As, if it enters your mind that this type of impurity is by rabbinic law, now, this lamp, what effect does this lamp have on that oil? If it is to disqualify the oil itself, it is already disqualified from the outset. Rather, Rabbi Akiva evidently maintains that through contact with the lamp this oil becomes impure and transmits impurity to food by Torah law.
Rachi non traduit
ש''מ. מדקאמר הוסיף ר''ע קסבר טומאת משקים לטמא אחרים דאורייתא היא ודלא כהני תנאי דפירקין דאמרי לקמן שאין משקין מטמא אוכל מן התורה אלא מדרבנן דאי ס''ד דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן מאי תוספת דאוסיף ר''ע דאמר שהשמן שהיה שלישי עשאוהו ראשון ומה בכך האי נר אב הטומאה כי עשאו ראשון להאי שמן מאי מהני ליה אחרי שלא יטמא אחרים:
לאפסולי גופיה. הוא דמהני ליה הא פסול וקאי:
מִמַּאי? דִּילְמָא לְטַמֵּא אֲחֵרִים מִדְּרַבָּנַן. אִי מִדְּרַבָּנַן, מַאי אִירְיָא בְּאַב הַטּוּמְאָה? אֲפִילּוּ בְּרִאשׁוֹן וְשֵׁנִי נָמֵי תְּחִלָּה הָוֵי!
Traduction
The Gemara raises a difficulty: From where do you know that this is Rabbi Akiva’s opinion? Perhaps Rabbi Akiva holds that through contact with the lamp, the oil will be able to transmit ritual impurity to other objects by rabbinic law. The Gemara rejects this suggestion: If the oil confers impurity by rabbinic law, why does Rabbi Akiva refer particularly to a case where the oil became impure by contact with a primary source of impurity? If Rabbi Akiva sought to cite an example of rabbinic impurity, he could have cited even a case where the oil came into contact with an object with first-degree impurity status, or an item with second-degree impurity status. By rabbinic law, in those cases too, the oil is impure with first-degree ritual impurity and transmits impurity to food.
Rachi non traduit
דילמא. אהני ליה שיטמא אחרים מעכשיו מדרבנן:
אי. תוספת דרבנן אתא לאשמעי' מאי איריא דנקט שמדליקין אותו בנר אב הטומאה שעושין אותו להאי שמן ראשון דאורייתא א''נ אשמעינן שמדליקין אותו בראשון לטומאה או בשני לטומאה נמי תחלה הוי כלומר איכא נמי תוספת מדרבנן כי ההיא שנעשה ראשון מדרבנן ומטמא עוד שני ושלישי דהא גזור רבנן על המשקין שאפילו נגעו משקין בשני יעשו ראשונים:
Tossefoth non traduit
אפילו בראשון ושני נמי תחלה הוי. מכאן משמע דשמן חשוב משקה ולקמן (פסחים דף יז.) גבי משקה בית מטבחייא וכן בכמה דוכתי והא דתנן (טהרות פ''ג משנה ב) ר''מ אומר שמן תחלה לעולם וחכ''א אף הדבש ור''ש שזורי אומר היין פירוש דווקא יין אבל הנך לא ופסקינן בהקומץ רבה (מנחות לא.) דהלכתא כוותיה אור''ת דהתם מיירי בנקרש ואחר כך נמוח כדמשמע בתוספתא דקאמר התם במה אמרו שמן תחלה לעולם בנקרש ואחר כך נמוח ובלא נקרש משמע דכ''ע מודו וכן משמע בריש פ''ג דמסכת טהרות (משנה א) דקתני התם הרוטב והגריסין וחלב ושמן שהן משקה טופח הרי הן תחלה קרשו ואח''כ נימוחו הרי הן שניים ובתר הכי קתני ר''מ אומר השמן תחלה לעולם והיינו לעולם אפי' קרשו ואהא קאי ר''ש שזורי והכא משמע ליה בלא נקרש:
דִּתְנַן: כָּל הַפּוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה — מְטַמֵּא מַשְׁקִין לִהְיוֹת תְּחִלָּה, חוּץ מִטְּבוּל יוֹם.
Traduction
The Gemara cites the source for that halakha. As we learned in a mishna: Any item that disqualifies teruma, e.g., anything with second-degree ritual impurity status, transmits impurity to liquids, conferring upon them first-degree ritual impurity status. These liquids assume a higher degree of impurity than the item that rendered them impure. This rabbinic decree applies to anything with second-degree ritual impurity status except for one who was impure and immersed himself during that day and the sun has not yet set. If such a person touches liquids, he does not confer upon them first-degree impurity status. Instead, that case conforms to the standard process of transmission of ritual impurity, and he confers upon them third-degree ritual impurity status and invalidates them.
Rachi non traduit
דתנן כל הפוסל את התרומה. כל הני דמייתינן בפ' יציאות השבת (שבת דף יג:) גבי שמונה עשר דבר שגזרו עליהם תורת שניים לפסול את התרומה מטמאין משקין אפילו חולין להיות תחלה חוץ מטבול יום שפוסל לתרומה מן התורה וגזירת הכתוב היא ומ''מ איקלישא טומאה דידיה ולא גזרו ביה לעשות משקין תחלה דאין דברי תורה צריכין חיזוק ומשום דמשקין עלולים לקבל טומאה ומה היא עלילתן שמקבלין טומאה שלא בהכשר גזרו עליהן חומר הרבה שיהו כהנים נזהרין לשומרן:
אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ, דְּאוֹרָיְיתָא הִיא.
Traduction
The Gemara concludes: Rather, learn from the fact that Rabbi Akiva did not cite the example of oil that became impure through contact with an item with first or second-degree ritual impurity that Rabbi Akiva holds that the halakha that liquids transmit impurity to other items is by Torah law.
Rachi non traduit
אלא ש''מ. מדמהדר למעבדיה ראשון דאורייתא ש''מ לטמויי אחרים ולעשותן שני דאורייתא קאמר כל סדר טומאה דאב עושה ראשון ראשון שני בחולין ותו לא ושני שלישי בתרומה ושלישי רביעי בקודש כולה מדאורייתא הוא בפירקין:
אָמַר רַבִּי מֵאִיר מִדִּבְרֵיהֶם לָמַדְנוּ וְכוּ'. מִדִּבְרֵיהֶם דְּמַאן? אִילֵימָא מִדִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים, מִי דָּמֵי? הָתָם טָמֵא וְטָמֵא, הָכָא טָהוֹר וְטָמֵא!
Traduction
It was taught in the mishna that Rabbi Meir said: From their statements we learned that one may burn ritually pure teruma with impure teruma when removing leaven on Passover eve. The Gemara asks: From whose statements was this conclusion inferred? If you say that this conclusion is inferred from the statement of Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, is Rabbi Meir’s statement comparable to that case? There, Rabbi Ḥanina said that one may burn one ritually impure item and another ritually impure item together, whereas here, Rabbi Meir is referring to burning pure and impure teruma together.
Tossefoth non traduit
הכא טהור וטמא. הקשה ר''י לוקמ' בז' דאסור מדאורייתא והיינו מדבריהם כי היכי דשלישי דאורייתא מותר לעשותו שני ה''נ איסור דאורייתא ורבי יוסי דאמר אינה היא המדה אית ליה דלית לן למילף איסור מטומאה כמו שאפרש לקמן לר''ל משום בר קפרא דלא ילפינן איסור מטומאה ואור''י דלא בעי לאוקמא בשבע דשורפין תרומה טהורה עם הטמאה משמע ליה כדרך שבני אדם רגילין לשרוף והיינו בשש:
וְאֶלָּא מִדִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. מִי דָּמֵי? הָתָם פָּסוּל וְטָמֵא, הָכָא טָהוֹר וְטָמֵא!
Traduction
But rather, Rabbi Meir’s conclusion is inferred from the statement of Rabbi Akiva. Is it comparable to that case? There, Rabbi Akiva said that a disqualified item and an impure item may be burned together, whereas here, Rabbi Meir is referring to burning a pure item and an impure item together.
Tossefoth non traduit
התם פסול וטמא והכא טהור וטמא. וקשה לר''י בשלמא למ''ד אוכל מטמא אוכל א''ש דלא יליף איסורא דרבנן בשעה ששית מפסול דאורייתא אבל למ''ד אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא אמאי לא יליף שפיר כמו שמותר לעשות מפסול דאורייתא ראשון דאורייתא ה''נ מותר לעשות מאיסורא דרבנן שני דרבנן כדקמדמי בסמוך דקאמר נימא דקסבר ר''מ כו' ואור''י דלא דמי דמקלקול דאורייתא שיכול לקלקלו עוד יותר אין ללמוד שיוכל לקלקל קלקול דרבנן יותר אפי' בקלקול דרבנן אבל בסמוך מדמי שפיר קלקול איסור דרבנן לקלקול שלישי דרבנן תדע דהא ר' יוסי דס''ל לקמן (פסחים טז.) טומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וה''ל וולד טומאה דר' חנינא דאורייתא לא יליף מיניה איסורא דרבנן שיהא מותר לעשותו שני דרבנן דלמ''ד אין אוכל מטמא אוכל כששורפו עם טמאה לא הוי אלא שני דרבנן וא''ת למאי דמוקים לה בולד טומאה דרבנן ר' חנינא נמי מוסיף אדר' עקיבא דמר''ע דאמר פסול מדאורייתא מותר לעשותו ראשון לא שמעינן שיהא שלישי דרבנן מותר לעשותו שני ובירושלמי פריך לה וקאמר למ''ד בולד טומאה דרבנן לא בא ר''ע אלא לפחות תיפתר בטבול יום דבית הפרס שהוא מדבריהם אך שמחליף דברי רבי יוחנן לבר קפרא:
נֵימָא קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר מַתְנִיתִין בְּאַב הַטּוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא וְולַד הַטּוּמְאָה דְּרַבָּנַן, דְּמִדְּאוֹרָיְיתָא טָהוֹר מְעַלְּיָא.
Traduction
The Gemara suggests: Let us say that Rabbi Meir maintains that the mishna is referring to an object that is a primary source of impurity by Torah law and an object that is a secondary source of impurity by rabbinic law, which by Torah law is entirely pure. Since the teruma is pure by Torah law, the novelty of Rabbi Meir’s statement is that although by Torah law one of the foods is pure and the other is impure, due to the rabbinic decree of impurity, one may burn the two items together.
Rachi non traduit
נימא קסבר ר''מ. מדיליף מדבריהן קסבר מתני' דר' חנינא בשר שנטמא באב הטומאה דקתני באב הטומאה דאורייתא דכל אב הטומאה דאורייתא הוא אבל בשר שנטמא בוולד הטומאה דקתני כגון שנטמא בוולד הטומאה דרבנן כגון כלי שנטמא במשקין דמדאורייתא אין אוכלין ומשקין מטמאין כלי שאין אוכל נעשה אב הטומאה ורבנן גזרו שיהיו משקין מטמאין כלי משום משקה זב וזבה שהן אב הטומאה כגון רוקו ומימי רגליו בפ''ק דנדה (דף ז:) והאי בשר נטמא באותו כלי דהוי וולד וולד דרבנן שהמשקין היו וולד הטומאה והכלי היא וולד וולד דרבנן ומדאורייתא טהור הוא והאי בשר שנעשה שלישי על ידו טהור גמור מן התורה הוא ואשמעינן ר' חנינא דכיון דאיכא עלה טומאה דרבנן מטמאין לה בראשון דאורייתא:
Tossefoth non traduit
באב הטומאה דאורייתא. נראה לר''י דלהכי נקט דאורייתא משום דאיכא אב הטומאה דרבנן כגון מעת לעת שבנדה ובית הפרס וארץ העמים והרבה כיוצא בהן והא דנקט דאורייתא לא נפקא מינה מידי למ''ד אין אוכל מטמא אוכל דמ''מ לא מטמא אלא מדרבנן ולא נקט דאורייתא אלא משום דבעי למימר ולד טומאה דרבנן דהוי דווקא דרבנן:
ולד טומאה דרבנן. פ''ה כגון כלי שנטמא במשקין והק' ה''ר יעקב דאורלינ''ש א''כ היכי יליף רבי מאיר מדברי ר' חנינא הא בשר קודש שנטמא מכלי שנטמא במשקין אינו נשרף אלא בעיבור צורה כדמוכח במס' חגיגה (דף כב. ושם) ובפ' על אלו מומין (בכורות דף לח. ושם) דקאמר כלי שנטמא במשקין מאחוריו תוכו ואזנו ואוגנו וידיו טהורין דעבוד בהו רבנן היכרא דלא לישרוף עליה תרומה וקדשים ומאחר שנעש' נותר אפי' היה טהור לגמרי מותר לשורפו עם הטמא' כדמוכח לקמן (פסחים טו ע''ב) מיהו אי עיבור צורה היינו לינה בעלמא אע''ג דלא הוי נותר לא קשה מידי ולפרש''י אינה היא מן המדה דר' יוסי היינו דלא מדמינן איסור דרבנן לטומאה דרבנן ונראה לר''י דוולד טומאה דרבנן היינו כדמפרש ר' ירמיה הכא בבשר שנטמא במשקין ור' מאיר לטעמיה וכו' ור' יוסי לטעמיה דאמר טומאת משקים לטמא אחרים דאורייתא אע''ג דבכלי שנטמא במשקין אין שורפין קדשים אלא בעיבור צורה בשאר טומאה דרבנן שורפין דלא כל הטומאות שוות ואור''י דלמ''ד אוכל מטמא אוכל לא איצטריך לאוקמא לעיל בולד ולד אלא לרבי יוסי דאמר משקין לטמא אחרים דאורייתא והוי ולד טומאה דאורייתא אבל לרבי מאיר דהוי ולד טומאה דרבנן בלא ולד ולד איכא תוספת טומאה דמעיקרא טמא דרבנן והשתא כששורפין טמא דאורייתא הקשה ר''י למ''ד אין אוכל מטמא אוכל מדאוריי' א''כ לר' יוסי לא משכחת שלישי דאורייתא אלא שנגע שלישי במשקין שנגעו באוכל ראשון א''כ מאי תוספת טומאה איכא כששורפו עם הבשר שנטמא באב הטומאה דכיון דאין אוכל מטמא אוכל לא הוי שני אלא מדרבנן ובלאו הכי הוי שני דרבנן כיון שנטמא מן המשקין דהוי תחלה ואור''י דאכתי לא נגזרה גזירה דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה כדפי' לעיל א''נ דהאי שלישי נטמא בעצים ולבונה כדפירש ר''ת לקמן גבי רביעי בקדש וסבירא ליה השתא דחיבת הקודש מהני למימני ביה ראשון ושני אע''ג דר''ל בעי לה (לקמן פסחים דף כ.) ולא איפשיט:

דמדאורייתא טהור מעליא הוא. הקשה ר''י הניחא למ''ד אוכל מטמא אוכל יליף שפיר איסור דרבנן לעשותו שני משלישי מדרבנן אע''ג דאיסור הוי כמו פסול ולעיל משמע דטמא ופסול אינם שוין דחשיב ליה הוסיף מ''מ בטומאה דרבנן לא משמע ליה לחלק אלא למאן דסבר אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא מאי קסבר אי קסבר דיש להשוותם א''כ בלא שום ראיה יהא איסור דרבנן מותר לעשותו שני דרבנן ואי קסבר דאין להשוותם אם כן היכי יליף משלישי וי''ל דלא יליף טפי אלא מכיון דחזינא דשלישי שהוא מקולקל דרבנן מותר לעשותו שני א''כ אין לחלק בין דרבנן לדאורייתא וילפינן איסורא דרבנן מפסול דאורייתא לרבי עקיבא דמותר לעשותו טמא ואור''י דהא דשרי ר' יהושע במתני' לשרוף תלויה עם הטמאה לר' יוסי היינו תלויה דאורייתא דלדידיה שלישי דרבנן אסור לעשות שני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source